ארנק ביטקוין ששתק חמש עשרה שנה שב לפעול — בתוך תביעה שטענה כי המטבעות נזנחו

תנועה אחת בכתובת ישנה — ושאלה משפטית שנפתחת מחדש

כתובת ביטקוין שלא הראתה סימן חיים במשך כמעט חמש עשרה שנה ביצעה העברה של מטבעות. במבט ראשון זהו פרט טכני שולי; ברשת הביטקוין נרשמות מאות אלפי העברות ביום. אלא שהכתובת הזו, לפי דיווח של crypto.news, נזכרת בכתב תביעה שהוגש בניו יורק — תביעה שהסכום הנקוב בה עומד על 293 מיליארד דולר, ושהטענה המרכזית שבה היא שמטבעות מסוימים נזנחו על ידי בעליהם. באתר Crypto Briefing תואר אותו אירוע כהתעוררות של ארנק ותיק שהמטבעות שבו היו שווים בזמנו כמאה ועשרים דולר בלבד, וכיום שוויים נאמד בכשלושה מיליון דולר. לפי crypto.news מדובר בארבעים ביטקוין, בשווי של כ-3.1 מיליון דולר.

מדוע דווקא תנועה מקשה על טענת הנטישה

טענת נטישה, בכל הקשר משפטי, נשענת על ההנחה שאיש אינו מחזיק עוד בנכס ואינו שולט בו. בביטקוין ההנחה הזו נבחנת בפשטות יוצאת דופן: כדי להוציא מטבעות מכתובת צריך לחתום על ההעברה במפתח הפרטי המשויך אליה. אין ברירה שנייה, אין פנייה לגורם מרכזי שיאשר, ואין דרך לעקוף את החתימה. משמעות הדבר היא שמישהו, אי שם, שמר את המפתח הזה כל השנים והיה מסוגל להשתמש בו.

זו אינה הכרעה משפטית — בית משפט טרם אמר את דברו — אבל היא מקשה על הצד הטוען שהמטבעות הופקרו. Crypto Briefing מציין כי התעוררות של ארנקים רדומים מאתגרת טענות משפטיות מסוג זה, ועשויה להשפיע על האופן שבו יעוצבו כללים בעתיד. ההיגיון פשוט: מערכת משפט שתקבע כי חוסר פעילות ממושך שקול לנטישה תיצור תמריץ בעייתי מאוד עבור מי שמחזיק מטבעות שנים רבות בלי לגעת בהם — וזו בדיוק ההתנהגות הנפוצה בקרב מחזיקים ותיקים.

הפער בין מאה ועשרים דולר לשלושה מיליון אינו סיפור על השקעה מוצלחת בלבד; הוא מסביר מדוע הסוגיה עולה עכשיו. מטבעות מתקופת ראשית הרשת נוצרו כשלביטקוין כמעט לא היה מחיר, ורבים מהם נשכחו או ננטשו הלכה למעשה. כשהשווי מטפס לסכומים כאלה, נוצר עניין משפטי וכלכלי ממשי בשאלה למי הם שייכים — ומי רשאי לטעון לבעלות עליהם.

מגמה רחבה יותר, בזהירות המתבקשת

בדיווח נפרד שפורסם ב-5 בספטמבר צוין כי מחזיקים שמטבעותיהם רדומים למעלה מחמש שנים הכפילו את היקף הפעילות שלהם מאז חודש מאי, וכי הממוצע הנע לתשעים יום בקבוצה זו עומד על כאלף וחמש מאות ביטקוין. הנתון יוחס לאנליסט הפועל בפלטפורמת ניתוח הנתונים CryptoQuant. חשוב לסייג: זהו דיווח יחיד שלא אומת במקור נוסף שבידינו, ויש להתייחס אליו כאינדיקציה ולא כעובדה מבוססת.

מה שהתנועה הזו אינה מוכיחה

כאן נדרשת משמעת פרשנית, משום שנתוני בלוקצ'יין מפתים להסיק מהם יותר משהם תומכים בו.

ראשית, העברה אינה מכירה. מטבעות שעברו מכתובת אחת לאחרת יכולים לנוע לארנק חדש, לשירות משמורת או לחלוקה בין יורשים — הרשת אינה מבחינה בין המקרים ואינה מדווחת על כוונות.

שנית, החתימה מוכיחה שלמישהו יש את המפתח, לא שהבעלים המקורי הוא זה שחתם. מפתחות ישנים דולפים, נמצאים, נגנבים ולעיתים גם מתגלים בעיזבון. מנתוני הרשת בלבד אי אפשר לקבוע מי עמד מאחורי ההעברה, וכל טענה כזו — לכאן או לכאן — היא פרשנות ולא ממצא.

שלישית, הסכום הנקוב בתביעה אינו סכום שנפסק. 293 מיליארד דולר הוא מה שנתבע, ואין בו כדי ללמד על הסיכוי או על התוצאה.

ורביעית, ארנק בודד אינו הקבוצה כולה. גם אם הפעילות של מחזיקים ותיקים אכן התגברה, אין בכך כדי לקבוע מה יעשו אלפי מחזיקים אחרים ששומרים על מטבעותיהם בשקט מזה שנים.

מקורות: Crypto Briefing · crypto.news

המידע בכתבה נועד להרחבת הדעת בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ מקצועי.